שמואל טוקר ז"ל האמן – האומן
פתיל חייו של שמואל טוקר ניתק ב- 15.2.69 והוא עדיין מלא חיים, מחשבות, רעיונות ותכניות ליצירות חדשות בשטח האמנות המיוחד לו אשר סיגל לעצמו ובחומרים המיוחדים אך לו, אשר מהם יצק דיוקנות ויצירות אמנותיות אחרות. לצערנו, עם הסתלקותו לקח עמו את סוד הרכב החומרים המיוחדים, ואבד לנו אמן דגול ובעל שם עולמי.
שמואל נולד בשנת 1903, בעיירה היהודית סלוצק, שליד העיר מינסק ברוסיה, בבית הוריו שררה אוירה יהודית ציונית, והשפה העברית הייתה שגורה בפיו עוד בחוץ לארץ. בגיל צעיר שם פעמיו לארץ ישראל והגיע לכאן בשנת 1920. הימים ההם – ימי העלייה השלישית, והעבודה לא הייתה מצויה. הוא מצא תעסוקה לתקופות קצרות בסלילת כבישים בסביבות חיפה, ובעבודת בניין. אותה עת היה גר בחיפה. שמואל היה מראשוני הטייחים בארץ ומהמעולים שבהם שחינוך מאות רבות של טייחים. במקצוע זה עבד שנים רבות ונדד בעל רחבי הארץ כמו פועלי הבניין האחרים.
התגלותה של הנשמה היתרה אצל האמן
באותם ימים החלו לבנות ולפתח את הדר הכרמל שבחיפה בנייני פאר צצו על הר הכרמל. המהנדסים רצו לייפות את חזיתות הבניינים על יד התזה דקורטיבית, בחומרים שונים ובשלל גוונים. בשטח זה גילה שמואל ידיעה רבה.
הוא חונן בטעם עדין ועין חדה והשקיע בכך הרבה מחשבה. המציא המצאות והכין הרכבים ותרכובות מעשה ידיו המבורכות. בכך קנה לו שם והפך לטייח המבוקש ביותר בכל האזור. הוא חש בדחף פנימי ובהתעוררות רוחנית ליצור. קם להתחיל במעשה. בכוחות עצמו, ללא השכלה והכשרה קודמת, החל לחפש את דרכו ונשמתו ביצירותיו. רעייתו, אהובה אשר עודדה אותו כל השנים וליוותה אותו בהערכה, בהערצה ובחרדת קודש, מספרת שלפני כל יצירה חדשה היו לו חבלי לידה והתלבטויות רבות. לא פעם ניפץ וניתץ יצירה גמורה אשר בעיניה הייתה מושלמת אבל בעיניו לא. כאשר הצליח להוציא תחת ידיו יצירה מושלמת היה שואל אותה, האם את שומעת רחש, נשימה , וכוח חים באבן היצוקה!" ואמנם רוב יצירותיו הן דיוקנות המתנוססים לתפארת בבירות העולם ובמקומות המכובדים ביותר, כמו של צ'רצ'יל באוסטרליה, של רוזבלט במוסיאון הלאומי בארה"ב, ג'ורג' מיני במרכז האיגודים המקצועיים בוושינגטון, הנרייטה סולד בהר הצופים, ברל כצנלסון בבית ברל, משה שרת בבית שרת בפתח-תקווה, ד.
דובינסקי בבאר-שבע ועוד ועוד. נוסף לאלה יצק מפות ישראל מרהיבות ואריחים שונים המשמשים לציפויים דקורטיביים על קירות וחזיתות בתים ולקישוטים אמנותיים ביתיים.
שמואל האיש
על מבנה גוף רחב ומוצק נח ראש גדול ועגלגל. פניו הביעו תמימות, וטוב לב, בת שחוק ריחפה תמיד על שפתיו. היה מאושר ושמח בחלקו. עיניו היו ערניות, קורנות, זוהרות ויחד עם זאת חולמניות. עדין נפש, נעים הליכות, שקט וקולו בנחת נשמע. על איש כזה אפשר לומר שהינו אחד מל"ו הצדיקים בעולם. ניתק את עצמו כמעט מהחומרנות ומהגשמיות, כולו היה רוח, כולו נשמה,. כסף ועושר לא חמד בקושי פרנס את משפחתו. דירתו השכורה צנועה הייתה וכל מה שיש בה מעשה ידיו הוא. הופתעתי כאשר נודע לי שגם דירה זו אינה שלו.
וכך בשנת 1939, מאז שעבר לגור לפתח-תקוה, חי לו האיש בעולמו הרוחני, בעבודתו וביצירותיו הנוצרות בפינה בחצר במחסן קטן המט ליפול. בכלים מעטים, אבל בכשרון רב, בלהט ובחדוות היצירה. שמואל העניק לנו ולעולם אמנות ספציפית ועד כה לא קם שני לו. זכה להערכה ולפרסום כמעט עולמי. רבים וחשובים ביקרו בדירתו הקטנה והצנועה.
כך חי לו אמן גדול ודגול, בדוחק ובתנאים קשים. מותו סימל את דרך חייו. הסתלק מהעולם הזה בשקט, בלי להכביד, בלי להטריד אפילו את המקורבים והאהובים עליו, הוא מת מיתת נשיקה.
יהא זכרו ברוך בתוכנו!
דוד מרנץ
פורסם ב"יסודות" מס' 108-109 , ניסן תשכ"ט, אפריל 1969
פתיל חייו של שמואל טוקר ניתק ב- 15.2.69 והוא עדיין מלא חיים, מחשבות, רעיונות ותכניות ליצירות חדשות בשטח האמנות המיוחד לו אשר סיגל לעצמו ובחומרים המיוחדים אך לו, אשר מהם יצק דיוקנות ויצירות אמנותיות אחרות. לצערנו, עם הסתלקותו לקח עמו את סוד הרכב החומרים המיוחדים, ואבד לנו אמן דגול ובעל שם עולמי.
שמואל נולד בשנת 1903, בעיירה היהודית סלוצק, שליד העיר מינסק ברוסיה, בבית הוריו שררה אוירה יהודית ציונית, והשפה העברית הייתה שגורה בפיו עוד בחוץ לארץ. בגיל צעיר שם פעמיו לארץ ישראל והגיע לכאן בשנת 1920. הימים ההם – ימי העלייה השלישית, והעבודה לא הייתה מצויה. הוא מצא תעסוקה לתקופות קצרות בסלילת כבישים בסביבות חיפה, ובעבודת בניין. אותה עת היה גר בחיפה. שמואל היה מראשוני הטייחים בארץ ומהמעולים שבהם שחינוך מאות רבות של טייחים. במקצוע זה עבד שנים רבות ונדד בעל רחבי הארץ כמו פועלי הבניין האחרים.
התגלותה של הנשמה היתרה אצל האמן
באותם ימים החלו לבנות ולפתח את הדר הכרמל שבחיפה בנייני פאר צצו על הר הכרמל. המהנדסים רצו לייפות את חזיתות הבניינים על יד התזה דקורטיבית, בחומרים שונים ובשלל גוונים. בשטח זה גילה שמואל ידיעה רבה.
הוא חונן בטעם עדין ועין חדה והשקיע בכך הרבה מחשבה. המציא המצאות והכין הרכבים ותרכובות מעשה ידיו המבורכות. בכך קנה לו שם והפך לטייח המבוקש ביותר בכל האזור. הוא חש בדחף פנימי ובהתעוררות רוחנית ליצור. קם להתחיל במעשה. בכוחות עצמו, ללא השכלה והכשרה קודמת, החל לחפש את דרכו ונשמתו ביצירותיו. רעייתו, אהובה אשר עודדה אותו כל השנים וליוותה אותו בהערכה, בהערצה ובחרדת קודש, מספרת שלפני כל יצירה חדשה היו לו חבלי לידה והתלבטויות רבות. לא פעם ניפץ וניתץ יצירה גמורה אשר בעיניה הייתה מושלמת אבל בעיניו לא. כאשר הצליח להוציא תחת ידיו יצירה מושלמת היה שואל אותה, האם את שומעת רחש, נשימה , וכוח חים באבן היצוקה!" ואמנם רוב יצירותיו הן דיוקנות המתנוססים לתפארת בבירות העולם ובמקומות המכובדים ביותר, כמו של צ'רצ'יל באוסטרליה, של רוזבלט במוסיאון הלאומי בארה"ב, ג'ורג' מיני במרכז האיגודים המקצועיים בוושינגטון, הנרייטה סולד בהר הצופים, ברל כצנלסון בבית ברל, משה שרת בבית שרת בפתח-תקווה, ד.
דובינסקי בבאר-שבע ועוד ועוד. נוסף לאלה יצק מפות ישראל מרהיבות ואריחים שונים המשמשים לציפויים דקורטיביים על קירות וחזיתות בתים ולקישוטים אמנותיים ביתיים.שמואל האיש
על מבנה גוף רחב ומוצק נח ראש גדול ועגלגל. פניו הביעו תמימות, וטוב לב, בת שחוק ריחפה תמיד על שפתיו. היה מאושר ושמח בחלקו. עיניו היו ערניות, קורנות, זוהרות ויחד עם זאת חולמניות. עדין נפש, נעים הליכות, שקט וקולו בנחת נשמע. על איש כזה אפשר לומר שהינו אחד מל"ו הצדיקים בעולם. ניתק את עצמו כמעט מהחומרנות ומהגשמיות, כולו היה רוח, כולו נשמה,. כסף ועושר לא חמד בקושי פרנס את משפחתו. דירתו השכורה צנועה הייתה וכל מה שיש בה מעשה ידיו הוא. הופתעתי כאשר נודע לי שגם דירה זו אינה שלו.
וכך בשנת 1939, מאז שעבר לגור לפתח-תקוה, חי לו האיש בעולמו הרוחני, בעבודתו וביצירותיו הנוצרות בפינה בחצר במחסן קטן המט ליפול. בכלים מעטים, אבל בכשרון רב, בלהט ובחדוות היצירה. שמואל העניק לנו ולעולם אמנות ספציפית ועד כה לא קם שני לו. זכה להערכה ולפרסום כמעט עולמי. רבים וחשובים ביקרו בדירתו הקטנה והצנועה.
כך חי לו אמן גדול ודגול, בדוחק ובתנאים קשים. מותו סימל את דרך חייו. הסתלק מהעולם הזה בשקט, בלי להכביד, בלי להטריד אפילו את המקורבים והאהובים עליו, הוא מת מיתת נשיקה.
יהא זכרו ברוך בתוכנו!
דוד מרנץ
פורסם ב"יסודות" מס' 108-109 , ניסן תשכ"ט, אפריל 1969
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה