שמואל טוקר - אמן היוצק אבן/מאת י. בן
ביקורה של מזכירות הסתדרות פועלי הבניין אצל האמן ש. טוקר בפתח-תקווה לא היה הפעם ביקור נימוסים של
חברים שמכירים אותו מזה שנים רבות כאחד מבני "משפחת הבניין", בביקור זה נוכחו החברים לדעת שהם יושבים במחיצת חבר שהגיע לדרגה גבוהה של יצירה ועושה ביציקות האבן כל העולה על רוחו. החל בתמונותיהם של גדולי עולם וכלה במפת אבן מוצקת של ישראל המהווה, למעשה, את טבלת השולחן בחדר האורחים הצנוע בדירתו.
טוב עשתה מזכירות הסתדרות פ. הבניין שידעה להתפנות לשעה קלה גם בימים קשים לענף הבנייה ולקיים ביקור ושיחה על דברי אמנות ומעשי יצירה מיוחדים במינם.
באיזו דרך הגיע טוקר ליצירה זו? האם למד אצל יוצקי השיש של משפחת המדיצ'ים מפלורנצה שבאיטליה? לא יתכן כי הרי אמני איטליה מאותם הימים אינם בחיים מזה 450 שנה. האם קרא בהיסטוריה או שראה גם בעיניו מטבעות יצוקות מאבן, צירוף חומר בלתי ידוע עד היום שמקנים למטבע צורה אמיתית, כבר במאה ה-12 בפולין, כאשר על אחדים ממטבעות אלה נמצאה הכתובת בעברית: "יאשקו מלך פולין". הרי הייתה זאת מלאכה יהודית נפוצה באותם הימים. טוקר עונה בפשטות: "איני יודע דבר על כך, זהו פטנט משלי, שאליו הגעתי לפני 25 שנה בצורה מקרית במקצת, וכשראיתי מה שעשוי לצאת מזה, התחלתי להפעיל את כל דמיוני. ואכן עכשיו אתם
יושבים ליד תמונותיהם של בן-גוריון, ג'ורג' מיני, אליונורה רוזבלט, דוד דובינסקי, ואילו עכשיו אני עובד על תמונתו של משה שרת ז"ל.
בציבור אינם יודעים הרבה עליך וכיצד בכל אופן מגיעים לכאן אישים חשובים כל-כך? "נכון ביקרו כאן בן-גוריון, גולדה מאיר, קדיש לוז, זלמן שזר, אליהו ששון, גברת רוזבלט עצמה. אין יודע איך הגיעו, אולי שמעו מידידים".
האם לא נמצא מישהו ששאל אותך היכן המכשירים בהם אתה עובד, או מהיכן אתה לוקח את האבן ואת השיש?
"קלעת למטרה, חביבי, ודאי ששאלו אותי על כך ואני עונה: "אין ברשותי כל מכשירים. הכיצד? זוהי עבודת מוח ויד בלבד. אינני לוח לא שיש ולא אבן. אני קונה את הצבעים נוסף לסוגים שונים של מלט, וכל מיני חומרים כימיים, ומהתערובת הנ"ל אני יוצק את הדמויות השונות".
באנו אליך, פתח בכמה מילות ברכה, מזכיר הסתדרות פועלי הבנין ח. פלכסר כדי לעודד אותך ביצירתך ולומר לך דברי הערכה משום שאנו רואים אותך כאחד משלנו, מיוצאי משפחת הבניין. אנו מכבדים ומעודדים כל גילוי של אמנות ובמיוחד סוג אמנות כזה שאני מרגישים בו את האבן, כה לחי".
החברים מרימים כוסית ואז מתחילים הסיפורים מאותם הימים: אתה זוכר שעבדנו עם קדיש לוז בכביש חיפה ג'דה? אתה נזכר בתקופה עם דוד רמז ז"ל? בימי פו"ב הראשון? תוך כדי השיחה מתבוננים החברים ביצירות
הרבות העשויות אבן יצוקה. או , למעשה, יושבים על ספה ששלד העץ הרגיל שלה מצופה חומר דקורטיבי המראה דבר מה עתיק ושכל חידושי הנגרות יכולים להתקנא בצורה היפה. על שולחן ארץ-ישראל מונחות מאפרות יצוקות מסוגים שונים. ובכל פינות החדר תמונות האישים שאותן הזכרנו.
נזכרתי שאנו עורכים את הביקור בתקופת המיתון, כאשר הדגש מושם על היצוא. האם חברת התיירות הממשלתית יודעת שקיים טוקר כדי למשוך לשם תיירים? ומה על עיריית פ"ת, העם גם היא לא מצאה את התשובה הנאותה להמחיש לציבור את אוצר האמנות הגנוז ברחוב ברנדה מס' 11.
נשאלת השאלה: האם יימצא מישהו שייקח עליו את העול להוציא את האיש הצנוע מאהלו, ולהפכו לנחלת שכבות רחבות של הציבור.
ביקורה של מזכירות הסתדרות פועלי הבניין אצל האמן ש. טוקר בפתח-תקווה לא היה הפעם ביקור נימוסים של
חברים שמכירים אותו מזה שנים רבות כאחד מבני "משפחת הבניין", בביקור זה נוכחו החברים לדעת שהם יושבים במחיצת חבר שהגיע לדרגה גבוהה של יצירה ועושה ביציקות האבן כל העולה על רוחו. החל בתמונותיהם של גדולי עולם וכלה במפת אבן מוצקת של ישראל המהווה, למעשה, את טבלת השולחן בחדר האורחים הצנוע בדירתו.טוב עשתה מזכירות הסתדרות פ. הבניין שידעה להתפנות לשעה קלה גם בימים קשים לענף הבנייה ולקיים ביקור ושיחה על דברי אמנות ומעשי יצירה מיוחדים במינם.
באיזו דרך הגיע טוקר ליצירה זו? האם למד אצל יוצקי השיש של משפחת המדיצ'ים מפלורנצה שבאיטליה? לא יתכן כי הרי אמני איטליה מאותם הימים אינם בחיים מזה 450 שנה. האם קרא בהיסטוריה או שראה גם בעיניו מטבעות יצוקות מאבן, צירוף חומר בלתי ידוע עד היום שמקנים למטבע צורה אמיתית, כבר במאה ה-12 בפולין, כאשר על אחדים ממטבעות אלה נמצאה הכתובת בעברית: "יאשקו מלך פולין". הרי הייתה זאת מלאכה יהודית נפוצה באותם הימים. טוקר עונה בפשטות: "איני יודע דבר על כך, זהו פטנט משלי, שאליו הגעתי לפני 25 שנה בצורה מקרית במקצת, וכשראיתי מה שעשוי לצאת מזה, התחלתי להפעיל את כל דמיוני. ואכן עכשיו אתם
יושבים ליד תמונותיהם של בן-גוריון, ג'ורג' מיני, אליונורה רוזבלט, דוד דובינסקי, ואילו עכשיו אני עובד על תמונתו של משה שרת ז"ל.בציבור אינם יודעים הרבה עליך וכיצד בכל אופן מגיעים לכאן אישים חשובים כל-כך? "נכון ביקרו כאן בן-גוריון, גולדה מאיר, קדיש לוז, זלמן שזר, אליהו ששון, גברת רוזבלט עצמה. אין יודע איך הגיעו, אולי שמעו מידידים".
האם לא נמצא מישהו ששאל אותך היכן המכשירים בהם אתה עובד, או מהיכן אתה לוקח את האבן ואת השיש?
"קלעת למטרה, חביבי, ודאי ששאלו אותי על כך ואני עונה: "אין ברשותי כל מכשירים. הכיצד? זוהי עבודת מוח ויד בלבד. אינני לוח לא שיש ולא אבן. אני קונה את הצבעים נוסף לסוגים שונים של מלט, וכל מיני חומרים כימיים, ומהתערובת הנ"ל אני יוצק את הדמויות השונות".
באנו אליך, פתח בכמה מילות ברכה, מזכיר הסתדרות פועלי הבנין ח. פלכסר כדי לעודד אותך ביצירתך ולומר לך דברי הערכה משום שאנו רואים אותך כאחד משלנו, מיוצאי משפחת הבניין. אנו מכבדים ומעודדים כל גילוי של אמנות ובמיוחד סוג אמנות כזה שאני מרגישים בו את האבן, כה לחי".
החברים מרימים כוסית ואז מתחילים הסיפורים מאותם הימים: אתה זוכר שעבדנו עם קדיש לוז בכביש חיפה ג'דה? אתה נזכר בתקופה עם דוד רמז ז"ל? בימי פו"ב הראשון? תוך כדי השיחה מתבוננים החברים ביצירות
הרבות העשויות אבן יצוקה. או , למעשה, יושבים על ספה ששלד העץ הרגיל שלה מצופה חומר דקורטיבי המראה דבר מה עתיק ושכל חידושי הנגרות יכולים להתקנא בצורה היפה. על שולחן ארץ-ישראל מונחות מאפרות יצוקות מסוגים שונים. ובכל פינות החדר תמונות האישים שאותן הזכרנו.נזכרתי שאנו עורכים את הביקור בתקופת המיתון, כאשר הדגש מושם על היצוא. האם חברת התיירות הממשלתית יודעת שקיים טוקר כדי למשוך לשם תיירים? ומה על עיריית פ"ת, העם גם היא לא מצאה את התשובה הנאותה להמחיש לציבור את אוצר האמנות הגנוז ברחוב ברנדה מס' 11.
נשאלת השאלה: האם יימצא מישהו שייקח עליו את העול להוציא את האיש הצנוע מאהלו, ולהפכו לנחלת שכבות רחבות של הציבור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה