סיפור שתחילתו בסוודר של טוקר, המשכו בביטול זמן עבודה של קבוצה שלמה של בנאים, וסופו רחמנים בני רחמנים........והעיקר הוא הסיפור שמביא פיסת הווי מן התקופה ההיא טרם היות המדינה, בשנות ה-20 כאשר חיפה הייתה עיר קטנה על הר הכרמל, הכל היה, קטן, קרתני ותמים... והשפה גם היא בליל של שפות: עברית, ערבית, אידיש ואנגלית.... ובליל של אנשים ...
מעשה בסוודר
באחת השבתות כבס לו טוקר העליז מ"קבוצת שומרון" את הסוודר שלו, כמנהגו מדי שבוע בשבוע בימות החורף, ותלה אותו לצרכי יבוש על קצה יריעת האוהל. לאחר מעשה רבתי זה, ישב ליד השולחן הננס במרכז האהל ונשתקע ראשו ורובו במשחק קלפים עם יואל ושפילקה. באמצע המשחק נחרדו שלשתם לשמע צעקות ובכי ליד האהל, הזדרזו ויצאו לראות את אשר קרה.
בחוץ פרפר נער ערבי, יחף ולבוש סחבות, בזרועותיו החסונות של נורקה הגיבור, ומבין "מחלצותיו" של הנער בצבץ קצה הסוודר של טוקר. בעיניים טרוטות ומלאות פחד הציץ בפני "הגזלן המוסקובי" ונסה לשווא להשתחרר מצבת ידיו. אחרי מתנות יד אחדות הוצא הסוודר ממקום הסתר וצווחות הנער הלכו אימים בכל השכונה. עבר במקרה שוטר ברחוב הרצל והופיע במקום הפשע. אין דבר, חברה, נחם שומר החוק את חברי הקבוצה. הוא יקבל את עשו המגיע לו, אך את הסוודר, כמוצג יחידי במקרה דנן, יש לקחת לעת עתה למשטרה.
והפושע הצעיר נלקח יחד עם הסוודר למשטרה.
נסערו במקצת רוחות החבריא לרגל המאורע החשוב הזה והתווכחו רבות על המקרה ופרטי פרטיו, עד שנשכח העניין הין החרים ועברו עליו לסדר היום.
לאחר כמה ימים בא שוטר למקום העבודה ולקח אתו את טוקר. הגיע האחרון בלוית השוטר לצריף המשטרה הזעיר במעלה הבורג' וחכה עד בוש לבואו של מנהל התחנה, הקורפוראל גלאי. לבסוף בא שומר הסדר וקבל את עדותו המלאה של טוקר על כל פרטיו ודקדוקיו, כיצד קרה הדבר, מי הם העדים וכו' וכו' .
ובשעה שלש אחר הצהרים הגיע טוקר חזרה לקבוצה, רעב ככלב ואפס-כוחות, כלאחר יום מפרך של יציקת תקרת בטון. קלל נמרצות את הערבי והסוודר גם יחד בתוספת בקשיש הגון גם למשטרה, עד ששכח אף הוא את המאורע ועולם כמנהגו נוהג.
אך לאחר שבוע ימים הופיע בצהרי יום שוטר במחנה הקבוצה ולקח אתו את כל הרביעייה: טוקר, יואל, שפילקה ונורקה. הובאו ארבעתם לאחר כבוד לצריף המשטרה והוכרחו לאשר בהן צדקם ובחתימתם כדת וכדין את כל פרטי המאורע.
לאחר גמר הפרוצדורה קמו ורצו לחזור למחנה, אך שומר החוק עמד בפרץ: היתכן, ללכת, ככה סתם מבלי לזהות את הנאשם? ובאר להם היטב היטב כי עליהם לרדת העירה למשטרה המרכזית ולצאת ידי חובת מצווה של זיהוי.
התמרמרו החברים על חצי יום העבודה שהלך לאיבוד, אך אין עצה ואין תבונה נגד החוק, והרביעייה ירדה העירה לתחנת המשטרה המרכזית.
בתחנת המשטרה נסו לבוא בדברים בעברית עם השוטרים הערבים והעלו חרס בידם. לא עזרו להם להטוטי הידיים והרגליים שנעזרו בהם בשעת השיחה ולא יכלו להבין שומרי החוק מה רוצים מאתם מסקובים ארורים אלה המטרידים אותם ללא צורך. לבסוף פסקו השוטרים הערבים: קליינמן! פרושו, מיד יבוא השוטר היהודי קליינמן והוא יפענח את החידה.
ישבו ארבעתם לחכות לקיינמן. מחוגי שעון הקיר זחלו להם בעצלתיים. השעה היא חמש ומחצה, וקליינמן לא בא עדיין. נסו שוב להתקשר עם השוטרים וקבלו אותה התשובה: קליינמן. הסתובבו להם הלאה מחוגי השעון בסיבובם המונוטוני האין סופי עד שהגיעו לספרת השש.
וכאן קרה מקרה מדהים שאיש לא ציפה לו. שערי המשטרה נסגרו ברעש גדול והרביעייה נדחפה בגסות מאחורי הסורג. למרות התנגדותם הנמרצת נעשה חיפוש בכליהם וכל הנמצא נערם בערימה אחת ליד הדלפק מעבר לסוגר.
נתבלבלו החברים והרימו קול זעקה נמרצת... צעקו וצעקו עד שהופיע... קליינמן.
- מה לכם חברה? מה מעשיכם כאן?
- מה מעשינו כאן? כפי שהינך רואה, באנו להתפלל תפילת מעריב ולא מצאנו מניין... ייכנס הרוח באבי אביכם עם הזיהוי שלכם על הנער הערבי והסוודר גם יחד... הוציאנו מכאן!
- להוציאכם מכאן? אחרי השעה 6 ? לא. חברה. לא יעשה כן במקומנו! הרי למדתם תנ"ך... והעיר סוגרת ומסוגרת, אין יוצא ואין בא!
- השתגעת? זאת אומרת...
- זאת אומרת שתשבו כאן עד אור הבוקר.
- ???
- וואס זאל מען טהון? מ'איז דאך אין גלות ... ומחר בבוקר נראה.
- לא ! לא נסכים בשום פנים! הוציאונו מכאן! תנו לנו ללכת הביתה.
והחבריא הרימה רעש עד לב השמים עד שהופיע מנהל התחנה, קצין מזרחי ובאר אף הוא לבחורים הנסערים שאין כל תקוה לצאת עד אור הבוקר.
- אינשאללה, מחר בבוקר, נמצא מנין פושעים מן המובחר, ונערוך זיוהי "אלא קעפאק" לכל פרטיו ודקדוקיו. לעת עתה חברה, התנהגו בנימוס וקבלו את גזר די נכם כ"שאבאב" בני חייל...
והחברים קיבלו עליהם את הדין. התגלגלו כל הלילה על רצפת האבן, עם חבר פושעים ערבים למיניהם , וחכו בכליון עיניים לאור הבוקר. ואך נפתחו שערי המשטרה הוצאו הבחורים לאור עולם, ובפקודת הקצין מזרחי נאמר להם כי יש לחכות לזיהוי שייערך, אינשללה, במשך היום...
השתמשה החבריא בהזדמנות ראשונה ונסתלקו להם לקבוצתם, רצוצים בגוף ונפש ורעבים כמניין זאבים גם יחד.
עברו ימים מספר ואין כל ידיעות חדשות מהמשטרה. ברכה הקבוצה ברכת "ברוך שפטרנו" וחשבה שבזה חוסל כל העניין. אך לא ינום ולא יישן שומר החוק, וביום בהיר אחד הופיע זוג שוטרים ולקח את העבריינים בחוזק יד למשטרה המרכזית.
- ככה להסתלק סתם מבלי לשום ולא למלא את גזירת החוק? בוקרא ביל מישמיש! טפאדאלו, יא שאבאב, למלא את דרישת השלטונות ולזהות ברב פאר את העבריין הערבי הצעיר.
ולעת ערב חזרה החבריא למחנה, (כהמן הרשע להבדיל, אחרי שספג את מנתו מידי זרש רעיתו) אחרי שקיימה מצוות זיהוי במשטרת חיפה המרכזית.
לאחר חודש בערך נתקבלה הזמנה לכל חברי הקבוצה לבוא למשפט לפני השופט חליל אפנדי במושבה הגרמנית בחיפה. לפי ההזמנה על החבריא להמצא בבית הדין משעה 8 בבוקר עד השעה 2 אחה"צ, ולא - יוטל עליהם קנס. נזדרזו חברי הקבוצה, נתקשטו בחולצות –שבת לכבוד המאורע והגיעו לחצר בית המשפט לפני השעה 8. מצאו שם עשרות פלחים ערבים יושבים ומשוחחים בינים מעניני דיומא. הללו, תושבי הכפר הערבי "בלד איל שיך" הוזמנו לבית המשפט לרגלי חגיגת חתונה שנסתיימה כנהוג ביריות ובפצועים רבים. לאחר שעה קצרה נוספו גם נשים ערביות רעולות פנים, שנוכחו אף הם באותה חגיגה עליזה, והגיעו גם כמה יהודים ועורכי דין שחכו לפתיחת בית המשפט.
חלפו השעות ולברור המשפטים אין כל זכר. התברר שלרגלי חגיגת הדמים הנ"ל יתברר תחילה המשפט הזה בבית המשפט המחוזי, והיות ומר חליל אפנדי הוא גם שופט באותו בית משפט – יש לחכות לגמר משפט החתונה עד שיגשו לברור יתר המשפטים באותו יום.
ובשעה 2 אחה"צ הודיעו לכל המעוניינים שמשפטם נדחה ליום אחר. יואילו נא המוזמנים הנכבדים להופיע שוב ביום פלוני משעה 8 בבוקר עד השעה 2 אחה"צ.
מבלי משים נזכרו החברים בדברי קליימן הפקח: וואס זאל מען טהון, מ'איז דאך אין גלות....
ואלחר שבוע ימים מוצאים אנו שוב את כל החבריא בחצר בית הדין, יושבים הם ומחשבים את מספר ימי העבודה שהלכו לבטלה בעטיו של סוודר ארור זה... ומי יודע מתי יבוא סוף לכל הפרשה הזו? ....
אך אין זה כי אותו יום שישי – יום מזל היה לקבוצה דנן, כי הביא בכנפיו גאולה ופטר אותה מצרות נוספות בקשר עם הסוודר המפורסם. המשפט לא נמשך אלא רגעים מספר, ואחרי שהגנב הודע במעשהו ובקש את רחמי בית הדין – לא מצא השופט לנחוץ לשמוע את עדי התביעה, ופסק מיד את פסק דינו, בהתחשב עם כל המסיבות המקילות : שתי לירות קנס או שבועיים מאסר.
עמד הפושע הקטן רועד כלו ועיניו דומעות. רחמו עליו חברי הקבוצה, אספו ביניהם את הכסף ושחררו את הגנב שהתאמץ לנשק את רגלי מיטיביו ולא עלה בידו. חייך השופט ופקד להחזיר את הסוודר ההיסטורי לבעליו.
ובבוא חברי הקבוצה עם שללם בתופים ובמחולות לצריפם בדקו היטב את הסוודר היקר, ומצאוהו מכורסם כולו על יד העכברים, תושבי "משכן הצדק" בעיר חיפה. עשרים וארבעה חורים היו בסוודר דנן, זכר לעשרים וארבעה ימי הבטלה שנגרמו בעטיו לחברי הקבוצה.
באותו ערך הוחג המאורע כדת וכדין. חתן הנשף, הסוודר המפורסם נתלה על מוט גבוה במרכז הצריך ומסביבו נשאו חברי הקבוצה בהורה סוערת ומכה גלים...
ועד אור הבוקר לא תמה המנגינה:
- דגניה לנו בגליל... סוודר לנו ב"שומרון"... אל יבנה הגליל... אל יבנה השומרון...
מרץ 1923
באחת השבתות כבס לו טוקר העליז מ"קבוצת שומרון" את הסוודר שלו, כמנהגו מדי שבוע בשבוע בימות החורף, ותלה אותו לצרכי יבוש על קצה יריעת האוהל. לאחר מעשה רבתי זה, ישב ליד השולחן הננס במרכז האהל ונשתקע ראשו ורובו במשחק קלפים עם יואל ושפילקה. באמצע המשחק נחרדו שלשתם לשמע צעקות ובכי ליד האהל, הזדרזו ויצאו לראות את אשר קרה.
בחוץ פרפר נער ערבי, יחף ולבוש סחבות, בזרועותיו החסונות של נורקה הגיבור, ומבין "מחלצותיו" של הנער בצבץ קצה הסוודר של טוקר. בעיניים טרוטות ומלאות פחד הציץ בפני "הגזלן המוסקובי" ונסה לשווא להשתחרר מצבת ידיו. אחרי מתנות יד אחדות הוצא הסוודר ממקום הסתר וצווחות הנער הלכו אימים בכל השכונה. עבר במקרה שוטר ברחוב הרצל והופיע במקום הפשע. אין דבר, חברה, נחם שומר החוק את חברי הקבוצה. הוא יקבל את עשו המגיע לו, אך את הסוודר, כמוצג יחידי במקרה דנן, יש לקחת לעת עתה למשטרה.
והפושע הצעיר נלקח יחד עם הסוודר למשטרה.
נסערו במקצת רוחות החבריא לרגל המאורע החשוב הזה והתווכחו רבות על המקרה ופרטי פרטיו, עד שנשכח העניין הין החרים ועברו עליו לסדר היום.
לאחר כמה ימים בא שוטר למקום העבודה ולקח אתו את טוקר. הגיע האחרון בלוית השוטר לצריף המשטרה הזעיר במעלה הבורג' וחכה עד בוש לבואו של מנהל התחנה, הקורפוראל גלאי. לבסוף בא שומר הסדר וקבל את עדותו המלאה של טוקר על כל פרטיו ודקדוקיו, כיצד קרה הדבר, מי הם העדים וכו' וכו' .
ובשעה שלש אחר הצהרים הגיע טוקר חזרה לקבוצה, רעב ככלב ואפס-כוחות, כלאחר יום מפרך של יציקת תקרת בטון. קלל נמרצות את הערבי והסוודר גם יחד בתוספת בקשיש הגון גם למשטרה, עד ששכח אף הוא את המאורע ועולם כמנהגו נוהג.
אך לאחר שבוע ימים הופיע בצהרי יום שוטר במחנה הקבוצה ולקח אתו את כל הרביעייה: טוקר, יואל, שפילקה ונורקה. הובאו ארבעתם לאחר כבוד לצריף המשטרה והוכרחו לאשר בהן צדקם ובחתימתם כדת וכדין את כל פרטי המאורע.
לאחר גמר הפרוצדורה קמו ורצו לחזור למחנה, אך שומר החוק עמד בפרץ: היתכן, ללכת, ככה סתם מבלי לזהות את הנאשם? ובאר להם היטב היטב כי עליהם לרדת העירה למשטרה המרכזית ולצאת ידי חובת מצווה של זיהוי.
התמרמרו החברים על חצי יום העבודה שהלך לאיבוד, אך אין עצה ואין תבונה נגד החוק, והרביעייה ירדה העירה לתחנת המשטרה המרכזית.
בתחנת המשטרה נסו לבוא בדברים בעברית עם השוטרים הערבים והעלו חרס בידם. לא עזרו להם להטוטי הידיים והרגליים שנעזרו בהם בשעת השיחה ולא יכלו להבין שומרי החוק מה רוצים מאתם מסקובים ארורים אלה המטרידים אותם ללא צורך. לבסוף פסקו השוטרים הערבים: קליינמן! פרושו, מיד יבוא השוטר היהודי קליינמן והוא יפענח את החידה.
ישבו ארבעתם לחכות לקיינמן. מחוגי שעון הקיר זחלו להם בעצלתיים. השעה היא חמש ומחצה, וקליינמן לא בא עדיין. נסו שוב להתקשר עם השוטרים וקבלו אותה התשובה: קליינמן. הסתובבו להם הלאה מחוגי השעון בסיבובם המונוטוני האין סופי עד שהגיעו לספרת השש.
וכאן קרה מקרה מדהים שאיש לא ציפה לו. שערי המשטרה נסגרו ברעש גדול והרביעייה נדחפה בגסות מאחורי הסורג. למרות התנגדותם הנמרצת נעשה חיפוש בכליהם וכל הנמצא נערם בערימה אחת ליד הדלפק מעבר לסוגר.
נתבלבלו החברים והרימו קול זעקה נמרצת... צעקו וצעקו עד שהופיע... קליינמן.
- מה לכם חברה? מה מעשיכם כאן?
- מה מעשינו כאן? כפי שהינך רואה, באנו להתפלל תפילת מעריב ולא מצאנו מניין... ייכנס הרוח באבי אביכם עם הזיהוי שלכם על הנער הערבי והסוודר גם יחד... הוציאנו מכאן!
- להוציאכם מכאן? אחרי השעה 6 ? לא. חברה. לא יעשה כן במקומנו! הרי למדתם תנ"ך... והעיר סוגרת ומסוגרת, אין יוצא ואין בא!
- השתגעת? זאת אומרת...
- זאת אומרת שתשבו כאן עד אור הבוקר.
- ???
- וואס זאל מען טהון? מ'איז דאך אין גלות ... ומחר בבוקר נראה.
- לא ! לא נסכים בשום פנים! הוציאונו מכאן! תנו לנו ללכת הביתה.
והחבריא הרימה רעש עד לב השמים עד שהופיע מנהל התחנה, קצין מזרחי ובאר אף הוא לבחורים הנסערים שאין כל תקוה לצאת עד אור הבוקר.
- אינשאללה, מחר בבוקר, נמצא מנין פושעים מן המובחר, ונערוך זיוהי "אלא קעפאק" לכל פרטיו ודקדוקיו. לעת עתה חברה, התנהגו בנימוס וקבלו את גזר די נכם כ"שאבאב" בני חייל...
והחברים קיבלו עליהם את הדין. התגלגלו כל הלילה על רצפת האבן, עם חבר פושעים ערבים למיניהם , וחכו בכליון עיניים לאור הבוקר. ואך נפתחו שערי המשטרה הוצאו הבחורים לאור עולם, ובפקודת הקצין מזרחי נאמר להם כי יש לחכות לזיהוי שייערך, אינשללה, במשך היום...
השתמשה החבריא בהזדמנות ראשונה ונסתלקו להם לקבוצתם, רצוצים בגוף ונפש ורעבים כמניין זאבים גם יחד.
עברו ימים מספר ואין כל ידיעות חדשות מהמשטרה. ברכה הקבוצה ברכת "ברוך שפטרנו" וחשבה שבזה חוסל כל העניין. אך לא ינום ולא יישן שומר החוק, וביום בהיר אחד הופיע זוג שוטרים ולקח את העבריינים בחוזק יד למשטרה המרכזית.
- ככה להסתלק סתם מבלי לשום ולא למלא את גזירת החוק? בוקרא ביל מישמיש! טפאדאלו, יא שאבאב, למלא את דרישת השלטונות ולזהות ברב פאר את העבריין הערבי הצעיר.
ולעת ערב חזרה החבריא למחנה, (כהמן הרשע להבדיל, אחרי שספג את מנתו מידי זרש רעיתו) אחרי שקיימה מצוות זיהוי במשטרת חיפה המרכזית.
לאחר חודש בערך נתקבלה הזמנה לכל חברי הקבוצה לבוא למשפט לפני השופט חליל אפנדי במושבה הגרמנית בחיפה. לפי ההזמנה על החבריא להמצא בבית הדין משעה 8 בבוקר עד השעה 2 אחה"צ, ולא - יוטל עליהם קנס. נזדרזו חברי הקבוצה, נתקשטו בחולצות –שבת לכבוד המאורע והגיעו לחצר בית המשפט לפני השעה 8. מצאו שם עשרות פלחים ערבים יושבים ומשוחחים בינים מעניני דיומא. הללו, תושבי הכפר הערבי "בלד איל שיך" הוזמנו לבית המשפט לרגלי חגיגת חתונה שנסתיימה כנהוג ביריות ובפצועים רבים. לאחר שעה קצרה נוספו גם נשים ערביות רעולות פנים, שנוכחו אף הם באותה חגיגה עליזה, והגיעו גם כמה יהודים ועורכי דין שחכו לפתיחת בית המשפט.
חלפו השעות ולברור המשפטים אין כל זכר. התברר שלרגלי חגיגת הדמים הנ"ל יתברר תחילה המשפט הזה בבית המשפט המחוזי, והיות ומר חליל אפנדי הוא גם שופט באותו בית משפט – יש לחכות לגמר משפט החתונה עד שיגשו לברור יתר המשפטים באותו יום.
ובשעה 2 אחה"צ הודיעו לכל המעוניינים שמשפטם נדחה ליום אחר. יואילו נא המוזמנים הנכבדים להופיע שוב ביום פלוני משעה 8 בבוקר עד השעה 2 אחה"צ.
מבלי משים נזכרו החברים בדברי קליימן הפקח: וואס זאל מען טהון, מ'איז דאך אין גלות....
ואלחר שבוע ימים מוצאים אנו שוב את כל החבריא בחצר בית הדין, יושבים הם ומחשבים את מספר ימי העבודה שהלכו לבטלה בעטיו של סוודר ארור זה... ומי יודע מתי יבוא סוף לכל הפרשה הזו? ....
אך אין זה כי אותו יום שישי – יום מזל היה לקבוצה דנן, כי הביא בכנפיו גאולה ופטר אותה מצרות נוספות בקשר עם הסוודר המפורסם. המשפט לא נמשך אלא רגעים מספר, ואחרי שהגנב הודע במעשהו ובקש את רחמי בית הדין – לא מצא השופט לנחוץ לשמוע את עדי התביעה, ופסק מיד את פסק דינו, בהתחשב עם כל המסיבות המקילות : שתי לירות קנס או שבועיים מאסר.
עמד הפושע הקטן רועד כלו ועיניו דומעות. רחמו עליו חברי הקבוצה, אספו ביניהם את הכסף ושחררו את הגנב שהתאמץ לנשק את רגלי מיטיביו ולא עלה בידו. חייך השופט ופקד להחזיר את הסוודר ההיסטורי לבעליו.
ובבוא חברי הקבוצה עם שללם בתופים ובמחולות לצריפם בדקו היטב את הסוודר היקר, ומצאוהו מכורסם כולו על יד העכברים, תושבי "משכן הצדק" בעיר חיפה. עשרים וארבעה חורים היו בסוודר דנן, זכר לעשרים וארבעה ימי הבטלה שנגרמו בעטיו לחברי הקבוצה.
באותו ערך הוחג המאורע כדת וכדין. חתן הנשף, הסוודר המפורסם נתלה על מוט גבוה במרכז הצריך ומסביבו נשאו חברי הקבוצה בהורה סוערת ומכה גלים...
ועד אור הבוקר לא תמה המנגינה:
- דגניה לנו בגליל... סוודר לנו ב"שומרון"... אל יבנה הגליל... אל יבנה השומרון...
מרץ 1923
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה