שמואל טוקר 1969-1903 Shmuel Toker

----------

ש. טוקר - ציור באבן

מרוחקים במשך דורות מהבניה והפיסול, לא בנקל מצאנו את הדרך לאמנות באבן. ואמנות זו הלא עתיקת יומין היא אתנו ועדים לכך אבני הגזית בשרידי בתי הכנסת העתיקים שלנו, בעלי אורנמנטיקה יהודית מקורית, המצבות על בתי הקברות בכל תפוצות ישראל. פרופ' שץ טיפח, כידוע, בין תלמידיו את החיבה לפיסול הבארליאפי (ידועות יצירותיו בבארליף על נושאים יהודיים) ולאמנות הקרמיקה, שהתפתחה כה יפה בשנים האחרונות. אני מזכיר את שמו של הפרופ. שץ הואיל ואחד מניסיונותיו הרבים להחייאת אמנות האבן היה הציור על גבי חרסינה. שץ התכוון להחיות במובן ידעו, את האמנות העתיקה של ציור על גבי כלי חרס או זכוכית (דוגמת הציורים היהודיים העתיקים על גבי זכוכית), או אולי רצה ליצור דוגמת ציורי דלפט ההולנדיים שעל גבי חרסינה, כעין אמנות בעלת אופי עממי, יהודי, ניסיונו היכה שורשים הודות לכמה מתלמידיו, שהיו גם אמנים וגם אומנים מוכשרים, אולם ברבות הימים נעלמה "החרסינה המצויירת" מהשוק הארצישראלי.
המצאה טכנית חדשה וניסיון אמנותי רב עניין, הדומה מכמה בחינות לניסיונותיו של פרופ. שץ, יש לציין את עבודותיו של שמואל טוקר, פועל בניין מהוותיקים בארץ (מקבוצת הבנאים בחיפה) מומחה לעבודות טיח ושיש מלאכותי. טוקר מצייר, או יותר נכון, יוצק ציורים באבן בעזרת חומצות מתכת שונות, המשמשות מבחינה כימית יסוד למלט צבעוני ולצבעים ממש. לפנינו טכניקה מייגעת של יציקת לוח שיש (מזוין ברזל) יחד עם הציור על כל פרטיו הצבעוניים – כל זה בחומרים שאינם נוחים כלל וכלל. לטכניקת הציור הידוע לנו (מכחול או סכין), נחוצה לא רק זריזות מצד האומן המכיר היטב את החומר על כל תכונותיו הכימיות, אלא גם כשרון האמן השולט בחומר הפוליכרומי. לבסוף, אחרי גמר היציקה מתחילה עבודת הליטוש, וזאת היא גמר המלאכה של "הנצחת" התמונה, על גבי האבן ובפנימיותה – מי שזוכה להיכנס לשיש זה תמונתו נשאר לעד. הציור המוכן חי במזיגתו הבאה של צבעיו הוא וגווני גווניו של הרקע, אשר לכולם יחד נוצרים ע"י גידי השיש המלאכותי וכתמיו.
שנים אחדות – קשות – עובד טוקר כדי להוציא ל"אור היום" את המצאתו. כיום הוא יכול להתברך בהישגיו המאפשרים לו להשתמש בהם כחומר ביד היוצר. הוא התחיל בפורטרטים של גדולי הדור: צ'רצ'יל, רוזואלט. מבין אישנו בחר לו את דוב הוז ואת הנרייטה סולד. אזכיר רק את "צ'רצ'יל בתלבושת ערב". פנים רציניים המביעים מרץ – זהו איש המערכה. הפורטרט עשוי צבעים בהם גובר החום והשחור. ועוד פורטרט של צ'רצ'יל - אולי צ'רצ'יל הסופר , הצייר, הבנאי – על החיוך הקל המרחף על שפתיו, הפורטרט עשוי טונים חיים יותר, צבעים חמים יותר. תמונה מוצלחת, משוללת כל תכונה של תצלום – הוא הפורטרט של הנרייטה סולד. נוצלו יפה הקוים הגרפיים של שחור ולבן.
טוקר מבטיח לתת את כוחו גם בציור הנוף. כאן, כמובן, יצטרך להתגבר על כמה קשיים טכניים, אשר העיקרי הוא – הבלטת ציור הנוף על חשבון האפקטים של השיש. ניסיונו של טוקר דורש כוח התמדה רב וגם השתלמות במלאכת הציור, הנצחת ציור באבן יכולה להתבטא במלאכת ההעתקה גרידא (ואין כמובן לבטל את ערכה של העתקה טובה מגדולי הציור), אולם – מה רב ערכה, אם היא פרי לימוד, הסתכלות , אם היא יצירה הנובעת מהלב.
ניסיונו האמנותי של טוקר הרבה ברכות צפונות בו, ולואי יוסיף להתעמק במלאכתו ולראות ברכה עוד.

אינג', דוד דודוביץ'
"דבר" יום ד', ה' אייר תש"ב, 22.4.42

אין תגובות:

פרסום תגובה